היום שאחרי – לאן מכאן?

עברית אחרי הערבית

مناقشة جمهورية مفتوحة

اليوم التالي – الى اين من هنا؟

شجعت عملية القتل الهوموفوبية موجها من الاحتجاجات والتعبيرات  عن الهوية لدى الجمهور الفخور. فلم يفت يوم منذ القتل لم نخرج فيه الى الشوارع. يجب ان تصبح المظاهرة في ميدان رابين بدءا لكفاح ضد تمييز مثليات الجنس ومثليي الجنس ومزدوجي الجنس ومغييري الجنس (م.م.م.م.) وكذلك ضد كل اشكال التمييز مهما كان. انه كفاح من اجل مجتمع اسرائيلي مساو وديمقراطي والذي يقبل كل من يعيش ضمنه. انه كفاحنا نحن.

الى اين ينبغي ان يسير الكفاح من اجل الحقوق المساوية؟

لنتكلم عن هذا الموضوع. سيعقد الفوروم الاحمر-الزهري في الجبهة نقاشا مفتوحا لكل من يريد ان يشارك في كفاح من اجل حقوق الجمهور الفخور. كلكن مدعوات، كلكم مدعوون.

وذلك يوم الاثنين العاشر من آب ٢٠٠٩ في الثامنة مساء في نادي الضفة اليسرى، شارع احاد هعام ٧٠، تل ابيب.

الكفاح لنا كافة. فلنقرر معا كيف سندفعه الى الامام.

 الفوروم الاحمر-الزهري في الجبهة

דיון קהילתי פתוח

היום שאחרי – לאן מכאן?

הפיגוע ההומופובי עורר גל של מחאה וניראות בקהילה הגאה. לא היה היום שלא היינו ברחובות. העצרת בכיכר רבין צריכה להיות ההתחלה של מאבק נגד אפליית לסביות, הומואים, טרנס ובי (להט"ב), ונגד כל אפליה שהיא. זהו מאבק למען חברה ישראלית שוויונית, דמוקרטית וסובלנית כלפי כל החיים בה. זהו המאבק שלנו.

לאן צריך לצעוד המאבק לשוויון זכויות?

בואו נדבר על זה. פורום אדום ורוד של חד"ש מקיים דיון פתוח לכל מי שרוצה לקחת חלק במאבק למען זכויות הקהילה הגאה. כולם מוזמנים, כולן מוזמנות.

יום שני, 10.8.09, 20:00 במועדון "הגדה השמאלית", רח' אחד העם 70, תל אביב.

המאבק הזה הוא של כולנו. בואו נחליט ביחד איך לקדם אותו.

פורום אדום-ורוד של חד"ש

התשובה שלנו

מאת: אור שי

אם הרצח הזה יעבור בשתיקה, אם הוא יחזיר אותנו לארון – הרוצח ניצח, תהיה זהותו אשר תהיה. אור שי קורא לכם להלחם על זכויותיכם. 

אם הרצח של מוצאי שבת היה מתרחש בחיפה, כנראה שכותב שורות אלו לא היה היום בין החיים. פרוייקט "ברנוער" התל אביבי לא שונה מאוד מ"דוש", מקבילו החיפאי. התפקיד שניר כץ ז"ל מילא לא שונה מהותית מהתפקיד שאני ממלא כאן. אם באמצע ערב של "דוש" היה נכנס למקום רוצח רעול פנים, הייתי עכשיו אני מתחת לאדמה, וייתכן שניר היה כותב עכשיו מאמר לזכרי… קראו את המאמר המלא בגוגיי.

צו השעה

מאת: ניצן אביב

חקיקת חוקים להסדרת מעמד הקהילה הלהט"בית, סנקציות נגד התבטאויות הומופוביות מתועבות וחוק להפרדת הדת מהמדינה – לאלתר – הן צו השעה!

יש להסדיר בחוק, אחת ולתמיד, את מעמדה של הקהילה הלהט"בית על כל גווניה ולכלול בו גם תמיכה תקציבית הולמת לקיומה ולפעילויותיה.

במקביל, יש לחוקק חוק ובו סנקציה חריפה ביותר כנגד הסתה והתבטאויות הומופוביות כלשהן, כמו גם חוק כנגד ביטויי שינאה לאומניים, גזעניים ופאשיסטיים כנגד המיגזר הערבי בכללו, בארץ ובשטחים הכבושים (שלא לדבר על מאמץ עילאי לסיים את הכיבוש הנורא, הדיכוי, הנישול, העושק והניצול של התושבים הפלסטינים), ולסיים את הקיפוח המתמשך של האזרחים הערביים תושבי ישראל. החוק צריך לכלול סנקציות חריפות כנגד ביטויים שוביניסטיים מובהקים של גברים כנגד נשים, מכל מגזר ובכל תחום. לנאץ "הומואים" קרי: חברי/ות הקהילה הלהט"בית על כל גווניה – תהווה עבירה חמורה שהעובר עליה ייענש בכל חומרת הדין.

נוסף על כך, חוק להפרדת הדת מהמדינה לאלתר – הוא צו השעה! יש להבהיר לחברי/ות הקהילה הלהט"בית, בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים, שהצבעה למפלגות לאומניות וגזעניות מן הימין ומן המרכז – פועלת מיידית כנגדם וכנגד האינטרס של הקהילה כשמפלגות אלו, כפי שהתבטא בני ציפר: "פשוט יורקות עליהם" (לאחר הבחירות, כמובן!)

ולבסוף: יש לפעול במהירות ובנחישות וללא הרף ל-א-י-ח-ו-ד כל הכוחות והחוגים העמותות והקבוצות השונות בקהילה, על אף הבדלי ההשקפות והאינטרסים השונים ואולי אף המנוגדים – לכלל גוש וגוף אחד ומאוחד, ללא כל ויכוחים של אגו ותפקידים שייבחר בבחירות חופשיות, ירכז את מיטב הכוחות בקהילה הלהט"בית, יעמוד מול כל האתגרים ויגשים את שאיפותינו לחברה ולקהילה עצמאית, שוויונית, צודקת והוגנת הזכאית למלוא זכויותיה בחברה בישראל.

ניצן אביב הוא חבר פורום אדום-ורוד, חבר ועד ארגון שישה צבעים וחבר ועד אגודת הלהט"ב

טרור שנאה בתל אביב-יפו

מאת אורי וולטמן

התקפת הדמים על "בר הנוער" של הקהילה ההומו-לסבית בתל-אביב, שבוצע במוצ"ש (1.9), רציחתם של שניים (ליז טרבושי, בת 16, וניר כץ, בן 26), ופציעתם הקשה של צעירים נוספים, לא היו אירוע מבודד של שנאה, גזענות ורצחנות.

את מסע ההשתוללות האלים נגד נוער הומו-לסבי אין  להבין כאירוע של מטורף יחיד. חייבים למקמו על רקע מסכת הדה-לגיטימציה והאיומים, המופנים בשנים האחרונות כלפי הקהילה הגאה. אולם, גם הצרת המרחב הבטוח עבור הקהילה היא רק סימפטום למתקפה הכוללת המחריפה על החירויות הדמוקרטיות בישראל.

כאשר אוסרים לצעוד ב"מצעד הגאווה" בירושלים (תיקון לחוק יסוד: ירושלים, שאושר בקריאה טרומית), מדוע שלא ינסו לאסור את ציון הנכבה? כאשר אוסרים על ערבים, אזרחי ישראל, להינשא לפלסטיניות, תושבות השטחים (התיקון לחוק האזרחות, שכבר אושר), מדוע שלא ייאסרו נישואים חד-מיניים?

ישנם בקהילה ההומו-לסבית שמיהרו להפנות אצבע מאשימה כלפי שרי ש"ס ומנהיגיה. זו עובדה, שראשיה של מפלגה זו מצטיינים בהסתה כלפי הקהילה הגאה. אך בהתרכזות הזאת בש"ס, או בחרדים בכלל, למעשה מלבינים את אנשי הימין. במתקפותיהם היומיומיות נגד חופש הביטוי, הדעה וההפגנה, בהצעות החוק הגזעניות שהם מקדמים, ובשלילת העקרון של שוויון זכויות למיעוטים – סללו שר החוץ ליברמן, ראש הממשלה נתניהו, ח"כ אלדד ודומיהם את הדרך למתקפה גם על זכויות הקהילה הגאה.

הדמוקרטיה אינה ניתנת לחלוקה. לכן המפתח להבנת פשע השנאה כלפי הקהילה הגאה אינו בהתבוננות שטחית ובהצבת "העולם הנאור" מול "העולם החשוך", או בהצבת החילונים מול החרדים. המפתח הוא במערכה ציבורית לוחמת בין אלה המנסים לקצץ בדמוקרטיה עד כדי דרדורה לפאשיזם, לבין אלה הפועלים להגנת החירויות הדמוקרטיות ולהעמקתן.

לתרגם את האבל למאבק על החברה

נאומו של דב במליאה בדיון על הפיגוע הרצחני נגד הקהילה הלהט"בית.

מותר לאהוב הומואים, אסור שיהיה אכפת לך מפלסטינים

מסתבר שיש יהודים בארה"ב שלא מוכנים לעלות על העגלה של הכשרת המדיניות הנפשעת של ישראל כלפי הפלסטינים דרך דגש מוגזם על הסובלנות שלה, כביכול, כלפי להט"ב. ומסתבר שיש מי שרודפים אותם על זה [לינק באנגלית].

המניפסט ההומואי

"המניפסט ההומואי" (אנגלית) התפרסם ב-1987, ועל פי מחברו הוא "שערורייתי, מטורף, פנטזיה טרגית ואכזרית, התפרצות של זעם פנימי, על כך שהמדוכאים חולמים בייאוש על הפיכתם למדכאים". שווה קריאה. (המקור: דניאל רו).